כאשר כאב נמיר הותיר אותי עזובה

כאשר כאב נמיר הותיר אותי עזובה

פברואר 7, 2022 0 By admin

היא השאירה אותי כאוטי. נפגעתי. חיי הקודמים לא היו נעימים. זה היה בעל הבית שעזר לאמי לגדל אותי אחרי שהוא הרג את אבי. הוא היה בעניין של ניבוי עתידות ופיתה את אמי להיכנס לזה בהבטחה שהיא תהיה היורשת של רכושו. הוא טיפל בנחשים רעילים. הוא נעל את עיניו בנחשים והפגין את כוחותיו לשלוט בהם. מסביב היו הרבה נחשים.

כשגדלתי ראיתי נחשים שומרים על האחוזה בת 90 השנים. הייתה חצר גדולה עם עצים מגודלים. שיחי הפרחים היו פעם גן ורדים. אמנם לא מתוחזק אבל הבית כן נתן הצצה לעבר המפואר שלו. תריסים וסוככים כחולים עמוקים קישטו את הדלתות והחלונות שנותרו פתוחים מאחר שאיש לא נכנס למתחם מפחד נחשים. הנחשים מעולם לא הזיקו לי. גדלתי איתם.

ילדה יפה עם הוריה גרה בשכנות אבל מעולם לא ביקרה בביתי. ראיתי אותה יותר מ-6 חודשים ולאט לאט היא התחילה לאהוב אותי. הרגשתי איתה קשר חשמלי. יום אחד היא ביקרה בביתי ובאורו המהבהב של סהר הירח התעלסנו. רוח הקיץ הקלה הוסיפה לאקסטזה שלנו, הכוכבים הציגו את אהבתנו כשלפתע היא קיבלה הצצה למשהו רועד ליד עץ האלמוג.

היא אימצה את עיניה וצעקה בפחד. בהתחלה לא ידעתי על מה היא מסתכלת אבל מהר מאוד הבנתי שהנחשים על עץ האלמוג מפחידים אותה. התחלתי לצחוק אבל היא הייתה מפוחדת מדי. בבוקר היא רצתה לטייל בחוץ. התלוויתי אליה. פתאום שמענו צליל אופייני. כשחזרתי לאחור ראיתי זמיר מחזיק פלסטיק במקורה ומנענע את צווארה כדי להזהיר אותנו ממשהו. לפתע צליל מוזר מילא את האוויר.

הציפורים התחילו להתקרב. יכולתי לשמוע צליל מוזר מהעץ יורד באיטיות. זה היה נחש עם ציפור בפיה שיורדת מעץ המנגו. לנחש לקח כמה דקות להרוג את הציפור ובלע אותה. הזמיר האדום השפם איבד את האפרוח שלה.

אהובי היה חובב ציפורים והיה נסער מאוד. היא דמעה וידעתי שהכל נגמר. שלחתי לה מייל, היא לא ענתה. אם רק יכולתי להקשיב לאזהרת הזמיר זה היה יכול להיגמר בטוב. הלקח שנלמד היה שעלינו להגן על ציפורים וחיי בר.

המראה חסר המנוח והכאוטי שלי מחפש אותה כאילו הולך אליה. איבדתי כל שלווה אז החלטתי לעזוב לקוסטה בלנקה. השארתי את אמא שלי עם הירושה הנהדרת של המאה התשע-עשרה. למרות שאמא שלי כבר אין לי אין כוונות לחזור לאחוזה שעומדת נטושה ואבודה בין בתים שנבנו לאחרונה על האדמה שהייתה פעם גן ורדים.



Source by Nupur Khalkho