נחש בשרוול

נחש בשרוול

מרץ 2, 2022 0 By admin

במקרה יש לי חברה, טנה, שאוספת זוחלים. היא אוהבת במיוחד נחשים יפים, ויום אחד זכתה למזל פרס אמיתי: פיתון מרושת גדול ומשובח שגודל מאז הביצה כחיית מחמד. הנחש היה מאולף מאוד, ואהב להתכרבל עם בני אדם נחמדים וחמים. הוא אף פעם לא נשך, מעולם לא הכה אנשים באף ואף פעם לא נלחץ חזק, אבל הוא כן אהב להתכרבל ולחקור שרוולים.

טנה הייתה מרוצה מהפיתון שלה, אבל הייתה לה בעיה קטנה: אין איפה להחזיק אותו. היא ביקשה ממני לשמור על חיית המחמד החדשה שלה למשך שארית היום, ואולי גם בן לילה, עד שתוכל לקנות ולהקים לה כלוב מתאים. הנחש לא יהווה בעיה, היא התעקשה; הוא ניזון כמה ימים קודם לכן ורק היה לו מים, כך שהוא לא יזדקק לטיפול מיוחד לזמן מה. הסכמתי לעשות בייביסיטר על הנחש, כי הייתי מצונן ולא התכוונתי לשום מקום. התכוונתי לבלות את שארית היום והלילה עטופה בפיג'מה חמה וחלוק צמר חמים, בלי לעשות כלום מלבד לשבת בכיסא נוח, לצפות בטלוויזיה ולבלוע כדורים קרים.

הסידור הזה היה בסדר עם הנחש, ששמח לעטוף את מותניי מתחת לחלוק הצמר וליהנות מההתכרבלות. אז ישבנו שנינו בכיסא הנוח, אני והפיתון, צפינו בטלוויזיה והתחממנו. לאחר זמן מה הנחש הרגיש מספיק בבית כדי לחקור קצת: במעלה הצד שלי, מעבר לכתפי ולתוך השרוול השמאלי של החלוק. לא הפריע לי במיוחד, כי היה הרבה מקום לשנינו בשרוול הרפוי.

ואז מישהו בא לדפוק בדלת. נתתי לשותפה שלי לענות על זה, וזו הייתה טעות כי הוא היה נפש עדינה שלא יכלה להגיד לא כאשר – ניחשתם נכון – מוכרי הדת המציקים התעקשו לדחוף את דרכם לתוך הבית. הוא פשוט הצביע לעברי את המזיקים הדתיים, נתן בי מבט מתנצל, וברח.

ניסיתי לחשוב על דרך מנומסת להגיד להם לעזוב כשהם התחילו להתעסק בשיח שלהם. בערך באותו הרגע הרגשתי את הנחש עובר את ראשו מעבר למרפק שלי, וזה נתן לי רעיון טוב יותר.

"תחזיק את זה," אמרתי. "תודה, אבל כבר יש לי דת שמתאימה לי בסדר גמור. אני…מכשפה." ובכן, הכרתי כמה אנשים שהיו, בכל מקרה.

בהיותי בקליפורניה, שבה לדת המכשפות – הנקראת וויקה – יש מעמד חוקי, למוכרי הדת היה לפחות הגיון טוב יותר מאשר לטעון שאני הולך ישר לגיהנום. במקום זאת הם ניסו להתעקש שהדת שלהם היא עסקה טובה יותר ומציעה הטבות הרבה יותר טובות.

בינתיים, הנחש עשה את דרכו למטה אל פרק כף היד שלי.

"אבל הדת שלי," הוספתי, "מלמדת אותי איך לעשות קסמים – קסם אמיתי."

איזה סוג של קסם, הם רצו לדעת.

"דבר ראשון, טרנספורמציות," אמרתי, בעודי שילבת את ידיי ומשכתי את קצוות השרוולים זה לזה. "אני יכול להפוך ליצורים שאינם אנושיים."

כמובן שהמזיקים הדתיים הביעו ספק שאני יכול לעשות זאת.

בינתיים, מחוץ לטווח הראייה, משכתי את זרועי השמאלית בחזרה במעלה השרוול הרופף, כך שהיד שלי הייתה מכוסה על ידי הבד. כעת ראשו של הפיתון יצא מקצה השרוול והתחיל לנעוץ בשרוול הימני.

"אה, אבל אני יכול," התעקשתי, ואז התחלתי לשיר את שמותיהן של אלות שונות מהמיתולוגיה העתיקה: "אסטארטה, דיאנה, הקטה, דמטר, קאלי, איננה – איזיס!"

כשהגעתי לשם המשפחה, משכתי את ידי – ואת השרוולים – והרמתי את ידיי. כן, הייתה יד ימין שלי, כמו תמיד…

אבל היכן שהיד השמאלית שלי הייתה צריכה להיות, ראשו של הפיתון וצוואר טוב של שישה סנטימטרים יצאו מהשרוול. הנחש הוסיף להשפעה על ידי נפנוף לשונו לעבר אנשי הדת. ובכן, הם עזבו די מהר. הייתי צריך לקרוא לשותפה שלי כדי לסגור את דלת הכניסה אחריהם.

לאחר מכן הכנסתי את ראשו של הפיתון חזרה למותני הגלימה שלי, בלעתי עוד כדור הצטננות ויצאתי לגלוש בערוץ עד שנתקלתי בשידור חוזר של "מסע בין כוכבים". טאנה הופיעה לפני שההצגה הסתיימה, לאחר שמצאה והקימה כלוב נחשים טוב הרבה יותר מהר ממה שציפתה. פתחנו את הנחש ממני, כרכנו אותו סביב מותניה במקום, והיא לבשה את המעיל שלה מעליו.

כשהיא ניגשה לדלת היא חשבה לשאול: "האם לנחש הייתה בעיה?"

"אוי לא," חייכתי. "הוא התנהג יפה מאוד, באמת."

מיותר להוסיף שאנשי מכירות דתיים טורדניים לא התדפקו על דלתי שוב.



Source by Leslie Fish